מ"ב מסעות בפרשה וגם מ"ב ערי לויים (מלבד שש ערי מקלט הפתוחות לכול בעת הצורך) – הלוא דבר הוא?!
קישור בדרך אפשר: המסעות במדבר הרי הן הליכה בעקבות הענן-השכינה "לתור להם מנוחה", לבוא מן התוהו אל היישוב, מן התהייה אל התיישבות העניין האלוקי בלב. ניתן לשער כי בכל מסע וחניה התגלה להם דבר מה אודות ה' – "ובנחֹה יאמר שובה ה'", עד שהגיעו לבסוף אל "ארץ נושבת", בה מתאים ומתיישב בקביעות הענין האלוקי בלבבות, ואפשר ברמה מסוימת "לבוא אל המנוחה ואל הנחלה" ללא צורך בחיפוש נוסף. העם יכול להרגע ולהוריד את המתח.
ואולם הלויים אין להם נחלה בארץ. הם ממשיכים במסע ובחיפוש גם בתוך ארץ הקודש, כאברהם אבינו הראשון שהתחיל את מסעו ב"לך לך… אל הארץ" והמשיך להתהלך גם בתוכה. היישוב אינו מקבע את הלויים במקומם, הם ממשיכים את מסעות המדבר ולא מרפים מן החיפוש המתמיד אחרי השגות נוספות וחותרים אל קודש הקדשים. הרי שהערים לדידם כעין תחנות מסע מדבריות, ומספרן גם הוא מ"ב כמסעות המדבר.
רמז נאה לעניין זה בהפטרה, שאמנם היא מ"תלת דפורענותא" אך מתקשרת יפה למסעות וללויים: כך קובל הנביא ירמיהו: "מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי, וילכו אחרי ההבל ויהבלו, ולא אמרו איה הוי"ה המעלה אותנו מארץ מצרים, המוליך אותנו במדבר בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות, בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם" – לפי דרכנו, הנביא מצר על העובדה שהעם חדל מלחפש את ה', העם מרוחק, אדיש ואינו מצפה להתגלות ה' ולהדרכת המציאות ממנו. מכל הבל חולף הם מצפים לישועה, אבל ישועת ה' מאן דכר שמה, כדברי אחז מלך יהודה: "לא אשאל ולא אבקש את ה'", כאילו ח"ו ההנחה מוסכמת ומקובלת שאין תוחלת מצפייה זו.
חמור מכך – גם "הכהנים (הלויים) לא אמרו איה הוי"ה, ותופסי התורה לא ידעוני … ואחרי לא יועיל הלכו" – גם הללו שהם מבקשי ה' בעצם, שאין להם נחלה ולא מנוחה, שאף בארץ תפקידם וטבעם ללכת לחפש ולדרוש את ה' בבתי מדרשות, גם הם הפסיקו להתעניין ולצפות, הם עסוקים בהבליהם בל יועילו.
אי"ה הוי"ה עולה מ"ב, כמספר מסעות החיפוש.
מכלל הדברים שמענו שאמירת 'איה ה" היא עניין חיובי ומתבקש מכל בעל נפש הכואב את המצב שאינו שלם. כמובן, כשהשאלה לא רטורית או צינית שאינה מצפה לתשובה, בסגנון ההתרסה 'איפה היה ה' בשואה' וכיוצא בה.
זכורים דברי גדעון השופט למלאך שאמר לו "ה' עמך גבור החיל": "ויש ה' בקרבנו ולמה מצאתנו כל זאת ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו?". בתגובה אומר לו המלאך: "לך בכוחך זה והושעת את ישראל". דורשי רשומות אומרים: "בכוחך זה" – בכוח השאלה הכואבת! מדרישת האמת שבפיך ומצפייתך המלאה לקבל תשובה, ממנה ובה נדרש לך ה' ונותן בך כוח להושיע את ישראל.
הערה לסיום: לפי חכמת האמת, שם בן ארבעים ושתים אותיות העולה מראשי התבות של "אנא בכח", הוא השם של מעשה בראשית . לפי ענייננו נוכל לפרש כי בריאת העולם, בו נעלם ה', לשם כך היא נועדה, כדי שיבקשו בעלי נפש את הנעלם, וקרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר ידרשוהו באמת.