מפנימיות הדברים על יום הכיפורים
מלמדנו הזוהר הקדוש כי מבנה המצירות בכללותה מובנת משלושה קוים מרכזיים שמרכיבים את המציאות כולה, במימד שלנו: ה-א`: קו הימין שמהותו מורכב מספירות: חכמה, חסד, נצח שתוכנו למשוך את אורות החסדים המהווים המילוי לכלים הנבנים מרצונותיהם הגישמיים והרוחניים של בני האדם. וללא מילוי באורות חסדים אלו, לא תתקיים מציאות כלל מסוד הכתוב: "ברא את העולם על-פי מידת הדין, ראה שאינו מתקיים, מיד הוסיף לו את מידת הרחמים". שלמעשה מידת הדין היא הכלים של רצונות בני האדם ואורות החסדים הם השפע האלוקי הזולג לעבר כלי האדם למלאותם ולענגם ממהות מטרת הבריאה. ה-ב`: קו השמאל שמהותו מורכב מהספירות: בינה, גבורה, הוד, מלכות. שאופי התהוות קו זה הוא עניין הדינים הגמורים הקשים והרפים, שלולא המתקתם על-ידי אורות החסדים ימצא שאין האדם מסוגל לסבולם וימצא כמתייסר ואף נפגע מהם קשות, רחמנ"ל. ועוד מן ה-ג`: קו האמצע שמהותו מורכב מן הספירות כתר, דעת, תפארת, יסוד. ומהותו רחמים גמורים כלומר, המיזוג בן שני הקווים בין הימין לשמאל להביא שלום בינהם שמהוים כוחות מנוגדים זה לזה ואינם יכולים להתקיים ללא קו האמצעי כאמור. על זאת ייחסו באמור: חסד לאברהם,קו הימין. ופחד יצחק, קו השמאל. ואמת ליעקב שמהותו קו האמצעי. הממזג ומאפשר הקיום. ויש באמור להבין כי אופי ההתפתחות הרוחנית אותה הקנה בוראנו, יתברך, לדרך חיותינו על-פני האדמה היא באמור מסוד הכתוב: "על כורחך אתה בא לעולם ועל כורחך אתה תמות". ויש להבין באם האדם יבקש לזרז את תהליך גידולו הרוחני ימצא כעוסק בתורה, מצוות ומעשים טובים שאלו יאפשרו לו לגדול שלא בקצב העולם מסוד "שת שתי שנין", כלומר סוד ששת אלפי השנים המוקצבים לקצב ההתפתחות האנושות באשר היא באופן הגידול הטבעי. והבן באמור: על האדם להשיג כלים רוחניים אינסופיים בתהליך הגידול וזאת להיות מסוגל לקבל שפעו, יתברך, בקיבולת אינסופית ולדעת לקבל שפעו נכון ובדרך שלא תתקיים "נהומא דכסופא", כלומר עניין הבושה שבא האדם יקבל שפעו, יתברך, רק למטרות האגואיזים שלו בלקבל בעל-מנת לקבל, וזאת נאסר מסוד גניזת אורות החכמה בדינים קשים המלויים אליהם מסוד צמצום א`. ורק באם ידע האדם לקבל בעל-מנת להשפיע נחת רוח לבורא, יתברך, יוכל לקבל שפעו ולקיים מטרת הבריאה. ואופן הגידול באמור מתקיים בצורה שלראשונה מושפעים לאדם מן אורות החכמה שאלו מוצגים בפניו כרצונות חדשים המתהויים וגדלים באדם: יותר מזונות, יותר כוח וכבוד, יותר כסף, יותר השכלה ויותר רוחניות ועוד... ולמעשה רצונות אלו המובאים לו מכורח הארת אורות החכמה המושפעים לאדם נמצא כבונה לעצמו כלים רוחניים הגדלים ומתהווים מפעם לפעם. ואז האדם פועל כדי למלא רצונותיו אלו בעשיה גשמית או רוחנית, איש איש בדרגתו שלו. וכשפועל ממתיק הדינים הנמצאים בכורח אורות החכמה הללו ואז נמצא שזוכה לאורות החסדים הממלאים כליו כאמור. כשהאדם אינו מבין באלו ואינו יודע כיצד לעבור את התהליך כמתבקש, נמצא שפועלים בו כוחות אלו בעצמם ללא שהאדם יהיה אפילו מודע להם. כוחות אלו נמצאים באופן טבעי כפועלים0 על-פי מועדי השנה באופן האמור: החל מיז` בתמוז ועד ט` באב- מוארים על האנושות כולה מן אורות החכמה שאלו מרחיבים ומגדילים את הכלים הרוחניים של הכלל ככלי עולמי גדול, ובהם כל האנשים הפרטיים מתגדלים בדרגה נוספת, איטית מאוד אך בכל זאת גלים.כל זמן שאין האנושות יודעת למלא כליהם החדשים שניתנו להם בימים אלו נמצא שמתמודדים על דינים קשים ורפים שאין הם יכולים לסבולם ונראה שהעולם מתייסר. שלב הב` הוא המתקת דינים קשים אלו והכנת הכלים לקבל השפע והמילוי באורות החסדים. שלב ביניים זה מתבצע החל מ-א` באלול, הכולל את ראש השנה ועד ועד יום הכיפורים, שאלו כלולים מקו האמצעי המורה על רחמים ומסוגל להמתיק הדינים, כאמור, ולהיא את האנושות כולה לרוגע ולהתקדמות נוספת כלפי הגידול הרוחני שלהם. שלב הג`- הוא שלב המילוי הרוחני של הכלים באורות החסדים כאמור, וזהו מתקיים ביום חג השבועות שכולו שיא המילוי הרוחני בזאת. אך יש להבין כי אם האדם אינו מודע לתהליך זה ואין עושה מאומה כדי להכילו ולגדול בו, ימצא שאורות החסדים לא יוכלו להיות מוכלים בכליו של אדם זה, וזאת מפאת אחיזת החיצונים ומערכות הטומאה בכליו אלו ואומר הזוהר הקדוש מסוד הכתוב: "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד" והבן אלו עד מאוד.

כדי שהאדם יוכל לגדול בכליו הרוחנים ולזכות לקיים את מטרת הבריאה ולהתענג משפעו, יתברך, במימדים אינסופיים ולהיות כ"בורא", מסוד הכתוב: "בנים אתם ליהוה אלוהיכם", יש לו לאדם לפעול לקידום וזירוז התהליך על-ידי לימוד פנימיות התורה, קיום מצוות הבורא שלא בעל-מנת לקבל פרס או שלא בעל-מנת שלא לקבל עונש, אלה מתוך יראת כבוד ואהבת הבורא, יתברך, בעצם היותו רם ואדיר בכל רמה וענין ששכלנו הדל מסוגל להכיל בו.על זאת יש להבין שכל תהליך של גידול טבעי הינו מייסר וחסר משמעות ואין בו כדי השגה אמיתית של כלים רוחנים להשגת שפעו, יתברך, אלה חיות מינימלית שאין בה די כדי לקיים האמור. ועל-זאת יש להבין מבות יום הכיפורים שמהותו מירוק הכלים של האדם כדי שיהיו נכונים לקבל אורות החסדים שימשכו מיום חג הסוכות ויסתיימו בחג השבועות לטובה. ובזאת כח המירוק הרב והעוצמתי ביותר אינו נובע מייסורים וסיגופים כלל, אלה מכח לימוד פנימיות התורה, קבלת מאור המצוות מכורח קיומם והחשוב מכל הינו כח התשובה והחרטה שעוצמתם הרבה ביותר הקיימת בבריאה במימדנו זה מסוד הכתוב כאמור בזוהר הקדוש: "באו אליו מלאכי השרת ואמרו לו, מה לך לברוא אדם, עתיד לחטוא הוא לפניך. אמר להם בראתי תשובה". עוד באמור להבין כי אין די במעבר יום הכיפורים כדי להשיג אלו,אלה יש לו לאדם לעמול קשות בטהרת כליו מול בוראו ומול רעיו ומכריו: אוהביו ושונאיו באשר הם. שכן עד אשר לו ימתיק הדינים וישתיק המקטרגים לו יוכל לקבל שפעו באורות החסדים ולגדול כמתבקש והבן אלו: עד אשר לא ימלא כליו ימצא כנשאר באחור ללא יכולת להתקדם בתהליך, וכלי ריק הוא כלי מת ! על כן נכון למערכות הטומאה לשלח את השעיר לעזאזל ולאוייביו לשלח הפיוס, ולבוראו לשוב בתשובה מכח זריקת מידותיו המרחיקות אותו מאיתו, יתברך. ונבאר באמור: כורח השעיר למערכות הטומאה אינה עוד מפאת חורבן בית המקדש, אך במקום זאת ימצא כאומר הסליחות שבהם הוידוי הרם שמהם מופרשים מזונותיהם של אלו כמעשרות, להמתיק קיטרוגיהם ולהפכם לסניגורים על ישראל. בן האדם לחברו אין מה לבאר וזאת כפשטותו כן עומקו, קיטרוגי האדם על אדם חזקים לא פחות מקיטרוגי השטן על האדם, רחמנ"ל. רק שזה נברא לשם כך והאדם לא. וכשהאדם מקטרג על חברו נענש בתחילה מסוג הכתוב: "כל המבקש על חברו נענה בתחילה", ואין בזאת אלה לפייס ולהתפייס, לרדוף שלום ולעשות שלום. ובענינים של האדם מול הבורא, יתברך. יודע האדם עצמו ומכיר מעלעליו שעולל במזיד או בשוגג. ובזאת יקבל על עצמו הקבלות וידע כי ימינו פשוטה לקבל שבים. וזהו כח הכיפור להתכפר ולמרק הכלים והעוונות ולבוא לימים המילוי והשפע להתקדש ולעשות נחת רוח לו, יתברך. מסוד הכתוב: "קדושים תהיו כי קדוש אני".

על יום הכיפורים
יום-הכיפורים הוא יום החתימה, שבו נחתם דינו של האדם ושל העולם למשך השנה הבאה. זה יום קדוש, שבזכות הקדושה העצומה שמאירה בו, מתכפרים חטאיו של האדם. אנו, מצידנו, מקבלים את קדושת היום על-ידי הצום, התפילה והתשובה.
כשאר מועדי ישראל, המקור בתורה ל"יום הכיפורים" מופיע בספר ויקרא, פרק כ"ג פסוקים כ"ז-ל"ב. (נזכיר בהתייחס להמשך כי החודש הראשון למנין החודשים ביהדות הוא חודש ניסן, כך שהשביעי הוא חודש תשרי) וכך נאמר בהם:

"אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם והקרבתם אשה לה`. וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפרים הוא לכפר עליכם לפני ה` אלקיכם. כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה. וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה. כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם. שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם".

צמים – להדמות למלאכים
יום-הכיפורים הוא היחיד בשנה שהציווי להתענות בו נאמר במפורש בתורה. הצום לא בא רק כדי לכפר על עוונות. יש לו משמעות נוספת: ביום-הכיפורים, כאשר אצל כל יהודי מתגלה נקודת היהדות הפנימית, צריך להתנתק לחלוטין מעולם החומר. האכילה והשתייה, צרכים טבעיים של הגוף, מפריעות לנו בשעה שהנפש מתגלה ופורצת החוצה. לכן אנו צמים, מתנתקים מעולם החומר, לובשים לבן ודומים למלאכים.

על דרך הכפרות של יום הכיפורים ?
על יום-הכיפורים נאמר: "עיצומו של יום מכפר". כלומר, יום-הכיפורים עצמו יש בו כוח של כפרה. במשך השנה קורה שהאדם חוטא. הוא מכתים את נשמתו בכתמים, ובאמת צריך לנקותם ולתקנם. אבל האמת היא, שהכתמים והפגמים הם חיצוניים בלבד. עמוק בפנים, כל יהודי הוא טוב, זך ונקי. בתוך נפשו הוא טהור וקדוש. יצרו הוא שהחטיאו, בניגוד לרצונו האמיתי והפנימי. אמת פנימית זו מוסתרת בדרך-כלל, ואין היא מתגלה. אולם ביום-הכיפורים נקלפות השכבות החיצוניות, והנשמה הפנימית מתגלה במלוא זוהרה. הקדוש-ברוך-הוא מתקרב אלינו ביום הזה, והדבר מעורר את הנשמה שבקרבנו להסיר מעליה את כל השכבות החיצוניות ולגלות את מהותה האמיתית. ואז מתגלה שבעצם אין שום חטא! מתברר, שיהודי בתוך-תוכו הוא יהלום בוהק, אשר שום חטא אינו יכול לפגוע בו. ביום-הכיפורים מתגלה היהודי האמיתי! כל זה מותנה בדבר אחד: בקיום צום יום-הכיפורים. אם חלילה מפרים את הצום, חל הכלל: "אין קטיגור נעשה סניגור". כלומר: הואיל ועל-ידי הפרת הצום נעשה יום- הכיפורים עצמו גורם מפליל - אין הוא יכול לסנגר ולכפר. ואולי משום כך מקפיד רובו הגדול של העם היהודי לשמור את צום יום-הכיפורים כהלכתו.

במצוות שבין אדם לחברו נדרשים לקיים "ואהבת לרעך כמוך"
על עבירות שבין אדם לחברו לא די להתפלל בבית-הכנסת. צריך לגשת לנפגע ולבקש את סליחתו. אם נגרם לזולת נזק כספי - יש לפצותו. לעומת זאת, על עבירות שבין אדם לבוראו - מועילים החרטה, התפילה והווידוי וצום יום- הכיפורים.

על הלכות החג
ערב יום-הכיפורים, ט` בתשרי
כפרות בערב יום-הכיפורים, או בעשרת ימי תשובה, מקיימים את מנהג ה`כפרות`. כוונת המנהג הזה להעביר מעל ראשנו כל גזירה רעה. נהוג לקיים את המנהג בתרנגול לכפרה לגבר (ובנים) ובתרנגולת לכפרה לאשה (ובנות). אפשר להסתפק בתרנגול אחד לכל בני הבית ותרנגולת אחת לכל בנות המשפחה. יש הנוהגים לעשות זאת עם דג או בכסף שתורמים לצדקה. אוחזים את התרנגול, הדג או הכסף ואומרים נוסח מיוחד (שמופיע בסידור התפילה ובמחזור) מ"בני אדם יושבי חושך וצלמוות" עד "מצאתי כופר", ומסובבים את התרנגול, הדג, או הכסף, מעל הראש ואומרים: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול (או הדג או הכסף, לפי הענין) ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ארוכים ולשלום". וחוזרים על כך זאת שלוש פעמים (כולל הפעם הראשונה).

מרבים בצדקה- רבות הן מעלותיה של מצוות הצדקה. בין השאר נאמר על מצוות הצדקה כי "צדקה תציל ממוות", וכן: "חטאך בצדקה פרוק". לפיכך מרבים בצדקה ביום זה. סגולה מיוחדת לצדקה בנוגע ליום הכיפורים, שכן מצוות הצדקה היא מצווה שבין אדם לחברו וענייה עשיית חסד עם הזולת.

מפסיקים לומר תחנון החל מיום זה מפסיקים לומר תחנון, עד סוף חודש תשרי, אם כי ביום הכיפורים עצמו אומרים עשר פעמים סדר `וידוי`.

מבקשים עוגה -נוהגים לבקש זה מזה פרוסת עוגת-דבש, ומאחלים עם נתינתה שנה טובה ומתוקה. טעם המנהג: שאם נגזר על האדם להזדקק למתנת בשר-ודם - ייצא ידי חובתו בבקשת פרוסת העוגה.

אוכל ליומיים וסעודה מפסקת-מרבים באכילה ובשתייה בערב יום- הכיפורים, ואוכלים בו סעודה חגיגית. הסעודה האחרונה נקראת סעודה המפסקת, אוכלים בה מאכלים קלים בלבד, ומסיימים אותה מבעוד-יום, לכל המאוחר חצי שעה לפני שקיעת החמה.

סליחה- מפייסים איש את רעהו, כדי שלא יישארו עוונות שבין אדם לחברו, שעליהם אין יום-הכיפורים מכפר.

טבילה - ראוי מאד לטבול במקווה בערב יום-הכיפורים, כדי להיכנס ליום זה זכים וטהורים.

`וידוי`- ראשון בתפילת מנחה נוהגים להקדים את תפילת מנחה. בסיום תפילת העמידה אומרים `וידוי` - "אשמנו, בגדנו" וכו`, ואחר-כך את תפילת "על חטא", המופיעה במחזורי התפילה של יום-הכיפורים.

ברכת הילדים - ראש המשפחה נוהג לברך את ילדיו לפני שהולכים לבית- הכנסת. הוא מניח את ידיו על כל אחד מהם, בתורו, ומברכם. הרבי מליובאוויטש היה נוהג לברך את תלמידיו בברכת כהנים "יברכך ה` וישמרך" וכו`. נוסח הברכה לבנים: "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה... ולבנות אומרים: "ישימך אלוקים כשרה, רבקה, רחל ולאה, וה` ישפיע עליכם שפע ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם, ויכתוב ויחתום אתכם לחיים טובים וארוכים, בתוך כל הצדיקים ובתוך כל ישראל. אמן".

הדלקת הנרות לפני כניסת היום הקדוש.

כאשר יום הכיפורים אינו חל ביום השבת: ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של יום הכיפורים. ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה.

כאשר יום הכיפורים חל ביום השבת: ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת ויום הכיפורים. ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה.

נר זכרון בערב יום הכיפורים מדליקים נר-זכרון שידלק במשך כל היממה של יום- הכיפורים. נוהגים להדליק נר-זכרון גם בבית-הכנסת (אך להיזהר לא לטלטלו ולא להדליקו לאחר זמן התקדש החג). במוצאי יום-הכיפורים, ב`הבדלה`, מברכים "בורא מאורי האש" על נר זה, אם הוא עדיין דולק.

תחילת הצום- הצום מתחיל בשעת הדלקת הנרות של ערב יום-הכיפורים. מסירים את נעלי העור ונועלים נעלי בד או מחומרים סינטטיים. משתדלים ללבוש בגדים הדורים ולבנים, ומתעטפים בטלית. הנשואים (יותר משנה) לובשים גם `קיטל` (כמו חלוק) לבן. וכך הולכים לבית הכנסת לתפילת `כל נדרי` ותפילת ערבית של יום-הכיפורים.

כל נדרי - התפילה הפותחת את יום-הכיפורים נקראת `כל נדרי`. לפני-כן מוציאים שני ספרי-תורה מארון-הקודש, ושני האנשים שמחזיקים אותם עומדים מימין ומשמאל לחזן. תפילת `כל נדרי` באה לבטל נדרים שאנו נודרים ושוכחים לקיים. נדר שלא קויים הוא דבר חמור, ועל-כן אנו מודיעים, כי כל הנדרים שנידור בשנה הבאה יהיו בטלים ומבוטלים. רבים נוהגים, כשהם מבטיחים משהו, לומר `בלי-נדר` - כדי שההבטחה לא תקבל תוקף של נדר.

יום-הכיפורים, י` בתשרי

צום - המצווה המרכזית והחשובה ביותר של היום. נוסף על איסור אכילה ושתייה, חל איסור גם על רחצה, נעילת נעלי-עור, יחסי-אישות ושימוש בתמרוקים. הצום מסתיים למחרת בערב.

חמש תפילות - יום-הכפורים הוא היחיד בשנה שבו מתפללים חמש תפילות: ערבית, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה.

נעילה - היא התפילה החמישית. זו התפילה המסיימת את היום
הקדוש. היא נקראת נעילה, כי בה ננעלים שערי-שמים, והקדוש-ברוך-הוא חותם דין-אמת לכל הבריות.

מסיימים בתקיעה בשופר - בגמר תפילת נעילה תוקעים בשופר - תקיעה אחת.

יתד לסוכה - במוצאי יום-הכיפורים, מתחילים בבניית הסוכה, או לפחות מדברים על אופן בניית הסוכה.