אודות החג
שמחת-תורה הוא היום השמיני של סוכות, אך, למעשה, הוא חג לעצמו. בתורה נאמר (ויקרא כ"ג, ל"ו פרשת אמור): "שבעת ימים תקריבו אשה לה`, ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם, והקרבתם אשה לה`, עצרת היא, כל מלאכת עבודה לא תעשו". ביום זה אנו מסיימים בו את קריאת פרשיות התורה שקוראים מדי שבוע, ועל-כן זהו חג של סיום התורה והתחלתה המחודשת. מאחר שהוא בא אחרי ימי חג-הסוכות, שבהם אנו שמחים מדי יום בשמחה מוגברת, מגיעה השמחה בחג זה לשיאה, והיא סוחפת את כל שדרות עם-ישראל. מספרים שראו פעם עם-הארץ מובהק רוקד בכל כוחו בשמחת-תורה. שאלוהו: "מה אתה שמח? אילו היית מתייגע בתורה כל השנה, ניחא; אך מכיוון שאתה עם-הארץ, מה פשא השמחה?". השיב האיש: "וכשאחי משיא את בנו, אינני שמח בשמחתו?".סיפור נחמד - ולא-מדויק. השמחה בשמחת-תורה אינה של האח הלמדן אלא גם של עם- הארץ. ביום הזה איננו שמחים על מידת הלימוד והידיעה בתורה. אילו זו היתה מהות השמחה, מן הראוי היה שיפתחו את ספר-התורה וילמדו מתוכו, ואילו אנו רוקדים עם ספר-התורה, כשהוא סגור ומכוסה. השמחה בשמחת-תורה היא על עצם היותנו יהודים ועל עצם הקשר שלנו עם התורה. תחושה זו קיימת אצל כל יהודי, ולכן השמחה היא של כולנו, מהגדולים ועד הקטנים, מהלמדנים ועד מי שאינם יודעים אפילו אות בתורה. שמחו, יהודים, זו השמחה של כולנו!

ושמחת בחגך והיית אח שמח
בשמחת-תורה מסיימים את הקריאה בתורה, ולרגל זה נוטלים את התורה בידיים, רוקדים עמה ושמחים בה. ונשאלת השאלה: ביום חגה של התורה, האם לא היה מתאים יותר לפתוח את ספר- התורה, ללמוד ולהתפלפל בה? ומי רוקד בשמחת-תורה עם התורה? הכול! מילא תלמידי-החכמים שהגו כל השנה בתורה, אך עמי-הארצות, מה להם כי ירקדו עמה. ההסבר לכך הוא: הקשר של יהודי עם הקדוש-ברוך-הוא ועם התורה, עומד מעל ומעבר להתנהגותו החיצונית ומידת ידיעותיו בתורה. השמחה היא על עצם העובדה שיש לנו תורה, ושמחה זו מפעמת גם בלבו של היהודי שלא למדה מעולם. לכן הכול שמחים בתורה, והשמחה מתבטאת בריקוד, שבזה אין הבדל בין הלמדן לאיש הפשוט.

[הלכות לחג

ערב שמחת-תורה. כ"א בתשרי

הדלקת הנרות
ברכת הדלקת נרות בשנה רגילה:
"ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב"
"ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו ויגיענו לזמן הזה"
בשנה ששמחת תורה חל בשבת מברכים:
"ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת ושל יום טוב" וכן - "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"

אחרי תפילת ערבית, עורכים `הקפות`, ולאחר-מכן עורכים `קידוש` ואוכלים את סעודת החג. חסידים, ובעיקר חסידי חב"ד, נוהגים למעשה לערוך `קידוש` ולאכול את סעודת החג לפני ה`הקפות`.

נוסח הקידוש בליל שמחת תורה - שמיני עצרת (כאשר החג חל ביום רגיל (לא שבת)):

"סברי מרנן:
(למי שעושה`קידוש` על יין). "ברוך אתה א-דני אל-הינו מלך העולם בורא פרי הגפן."
למי שעושה `קידוש` על פת (לחם/חלה). "ברוך אתה א-דני אל-הינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ.
ברוך אתה א-דני אל-הינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ורוממנו מכל לשון וקידשנו במצוותיו, ותתן לנו א-דני אל-הינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את שמיני עצרת החג הזה ואת יום טוב מקרא קודש הזה, זמן שמחתנו מקרא קודש זכר ליציאת מצרים, כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנתחלתנו. ברוך אתה א-דני, מקדש ישראל והזמנים. ברוך אתה א-דני אל-הינו מלך שהעולם שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה." ושותה היין שבכוס הקידוש. אם יש מסובים נוספים היוצאים ידי חובת קידוש, אף הם טועמים מהיין שבכוס הקידוש, אחרי שענו `אמן` על כל אחת מהברכות שבקידוש

נוסח הקידוש לשמחת תורה - שמיני עצרת (כאשר החג חל ביום שבת):

"סברי מרנן:
(למי שעושה`קידוש` על יין) "ברוך אתה א-דני אל-הינו מלך העולם בורא פרי הגפן."
למי שעושה `קידוש` על פת (לחם/חלה). ברוך אתה א-דני אל-הינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ.)
ברוך אתה א-דני אל-הינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ורוממנו מכל לשון וקידשנו במצוותיו, ותתן לנו א-דני אל-הינו באהבה שבתות למנוחה ומועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את שמיני עצרת החג הזה ואת יום טוב מקרא קודש הזה, זמן שמחתנו באהבה מקרא קודש זכר ליציאת מצרים, כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ושבת ומועדי קדשך, באהבה וברצון, בשמחה ובששון הנתחלתנו. ברוך אתה א-דני, מקדש השבת וישראל והזמנים. ברוך אתה א-דני אל-הינו מלך שהעולם שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה." ושותה היין שבכוס הקידוש. אם יש מסובים נוספים היוצאים ידי חובת קידוש, אף הם טועמים מהיין שבכוס הקידוש, אחרי שענו `אמן` על כל אחת מהברכות שבקידוש.

שמחת-תורה. כ"ב בתשרי
הקפות
בליל החג וכן בבוקרו עורכים `הקפות`. מקיפים, מתוך שמחה וריקודים, עם ספרי- התורה, שבע פעמים את הבימה, ושמחים בשמחת-התורה.
עלייה לתורה - בשמחת-תורה נוהגים שכל יהודי עולה לתורה. גם הילדים עולים (עם מבוגר), בעלייה מיוחדת שנקראת "כל הנערים".
הקפות שניות - במוצאי שמחת-תורה עורכים הקפות שניות בבתי-הכנסת ובכיכרות הערים, לאות הזדהות עם בני חו"ל שחוגגים אז את שמחת-תורה.

מפנימיות הדברים על חג הושענה רבה

החג שמתקיים ביום השמיני של חג הסוכות בהם משיגים ישראל את מאור ספירת הבינה. להשכיל כי סוד כח השבע הוא בהשגת המציאות הגישמית, שכולל כל כח פיסיקאלי וטבעי בסוד השבעיות.שכבר נלמדו הדברים כי באם יקח אדם עיגול בעל קוטר מסויים ויסדר סביבו עיגולים נוספים בעלי אותו קוטר בדיוק ימצא שסך העיגולים המקיפים לעיגול הפנימי כולל העיגול הפנימי יעלו במנין שבע. וזהו הסוד בכח השביעי. שכל דרגה שלמעלה מן השבע היא בסוד הרוחניות. כך גם סדר המועדים והפעולות הפועלות בעולמינו מכח השבע: שבע ימים, שבע שבועות, שבע שנים, שבע פעמים שבע (יובל), שבע ימי סוכה, שיא ההשגה הגישמית ביום חג ראש השנה והכיפורים נמצאים בחודש השביעי וכו`... כל עניין בו מוזכרים ונמצאים ביום השמיני הריהו יום השגת הרוחניות המלאה שלמעלה מן הטבע כגון: ברית המילה ביום השמיני, שמיני העצרת ועו`.. להשכיל באמור להבין כי רק בגמר תהליך ההיבנות השלימה של הכילים הרוחניים בדרך ההתפתחות הגישמית, נמצא שאפשר לפרט ולכלל להתחבר למציאות הרוחנית ולהדבק בו בטוב. שכבר ביארנו ימי תמוז וט` באב להרחבת הכילים, ימי אלול, ראש השנה ויום הכיפורים להמתקת דיני הכלים החדשים שנבנו מכח אורות החכמה בסוד הקו האמצעי. ומיד כח חג הסוכות למשוך מאורי חג"ת נהי"מ (אורות, חסד שבחסד, גבורה שבחסד, תפארת, נצח, הוד יסוד וחסד שסמלכות). ורק לאחר שהכלים גדלו והשיגו עוד דרגה רוחנית בתחילת התהוותה הרוחנית, ראויים ישראל למלא כליהם החדשים בכח ההדבקות בבורא, יתברך. ואין הדבר יכול להעשות אלה באם ילמד האדם בעומקי תורת ישראל בהקפדה רבה עד מאוד ובטהרה רבה מאוד ויעסוק במצוות הבורא בפנימיותה ועומקה מאהבה אמיתית ללא תנאים ומיני עניינים הופכיים מההתדבקות בצורת הבורא, יתברך. וקשה הדרך לעמי הארץ עד מאוד ועל כן מגודל אהבתו של הבורא לנו נתן את חג שמחת התורה שכוחה אדיר ועשייתה כמתנת חינם שנתן לנו זאת. בכח החג מסיימים את שלמות המדרגה בה נמצא האדם וזוכה לכילים חדשים להשגת המשך התפתחותו הרוחנית. ולאלו העושים ומקיימים דרכיו נמצאים בהכנות לחג בכל חג הסוכות שכוח אורותיהם חזקים עד מאוד. ובחג השמיני נמצאים ישראל כחתנים ביום חופתם ומתחילים את כח קריאת התורה המחודש באהבה. ומכח השמחה של ההקפות מושכים דבקות מלאה בו, יתברך, שכבר נאמר כי "אין השמחה שורה אלה במקום שיש בה שמחה". ועוד בזאת להשכיל כי כח השמיני הוא כח הישועה. שמכח זה נוושעים ישראל לצאת מכבלי הברזל של מציאותם המכלה. מי בעוני ומי בחולי והכל לטובה. שכח אחיזת החיצוניים ומערכות הטומאה גברה אין עוד מן כוח הישועה כדי להציל האדם מידם. שכח זה למעלה מכח מיני אחיזתם של אלו וכח הישועה בסוד ספירת הבינה להתעלות מעלה ואין אלו יכולים לשאת באורות הבינה ובורחים הם מאיתו כבורחים משרפה. ועל כן האוחזים היטב היטב בכח אורות הסוכות ובמשיכת אורות הישועה מן חג ההושענה הרבה (שמחת התורה), נמצאים כנטולי המקטרגים להם ונמצאים בכעלי כלים גדולים המבקשים מאל מילויים ונמצא שמתקיים בהם: "ברוך שומע תפלת כל פה". והבן אלו עד מאוד.